חברת ניולאנד המאוחדת להשקעות נ' חברת סלע בנגב בע"מ

החלטה

התובעת פתחה הליך בבית המשפט המחוזי, אשר כותרתו: בקשה למתן צו עשה וצו מניעה, לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, נ"מ התשמ"ג – 1984 .

בית המשפט המחוזי פתח את התיק כתביעה עיקרית.

בבית המשפט המחוזי נקבע הדיון על בסיס האפשרות שמדובר בצו זמני ו/או גם צו זמני.

הנחה זו עולה מסעיף 34 א' לכתב בית הדין, שבו מבוקש צו עשה זמני.

עתירה ב' בסעיף 34 הוא צו מניעה. עתירה ג' ....

בשלב זה נכנס ב"כ המבקשת לאולם.

ניתנה והודעה היום ה' חשון תשע"א, 13/10/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל וולפסון, שופטת

החלטה

הבקשה הזמנית והתביעה העיקרית, חוברו אחת לשניה, ולאחר הפרדה ביניהם עולה כי הבקשה לסעד זמני, הוגשה ללא התחייבות, לפי תקנה 365 לתקסד"א. בנוסף, המצהיר מטעם המבקשת, חולה כחודש ולא הוגשה בקשה להחליף את תצהירו ערב הדיון היום .

ב"כ המשיבה הגיש תגובה ומעבר לטענותיו המפורטות, הוא טוען כי גם אם יושלמו כל החוסרים, לא יהיה בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית של דחיית הבקשה, שכן הסעד בסעיף 34 א' לבקשה, הוא הסעד העיקרי בתיק העיקרי והסעד בסעיף 34 ב' לבקשה, חסר ביסוס בעילת תביעה מוכרת.

לגבי סעיף 34 א' הסעד הזמני והסעד העיקרי, הינו הסעד העיקרי והסופי בתיק ולמעשה טיב המחלוקת בין הצדדים, מבחינת המבקשת. שכן מדובר בעיסקה שבה המשיבה, לכאורה, ביצעה עבודה עבור המבקשת. והערבות נשוא סעיף 34 א' לבקשה הזמנית ובאותו סעיף בתיק העיקרי, היא לקבל ערבות בנקאית.

מתוך תגובת המשיבה עולה כי הפרשנות של המבקשת את ההסדר החוזי בין הצדדים היה לשלם שיק בסך 10% מסך הסכם להבטחת טיב הביצוע (סעיף 10 א' לתגובת המשיבה). בבקשה של המבקשת מצויין שמדובר בערבות יותר 7% מגובה הפרוייקט (סעיף 11 לבקשה).

מתוך כך עולה כי יש מחלוקת בין הצדדים שהועלתה כבקשה לסעד זמני וסעד קבוע.

בנוסף, עותרת המבקשת לסעד נוסף להימנע או להטריד את המבקשת ולהשחיר את שמה במוסדות אמריקאים המפורטים בסעיף 34 ב'. לכך כאמור טען ב"כ המשיבה, שעילת התביעה ברכיב זה, איננה ברורה. נעשה ניסיון על ידי להבין את העילה הזו ולמעשה עולה לכאורה כי המשיבה פנתה למזמינה או למי שמייצג אותה, והלינה כי לא קיבלה את יתרת כספה.

אינני קובעת בשלב זה כי עילה זו איננה יכולה לשמש כעילת תביעה של צו מניעה זמני או קבוע, בפני עצמה.

הדיון היום הפך למיותר והוא המשכו של דיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי, אשר קבע דיון עם פתיחת התיק ורק בתום הדיון, נתן הוראה להעביר את התיק לבית המשפט השלום.

אינני דוחה את הבקשה לסעד זמני על הסף, אך אני מסכימה כי יש לשלם הוצאות על ישיבת הסרק, שכן, ניתן היה למנוע את הדיון או לקיים את הדיון לגופו אילו המבקשת עמדה בדרישות תקנה 365 לתקנות סדר הדין האזרחי והגישה התחייבות עצמית, כאמור בתקנה, והחליפה את המצהיר כך שניתן יהיה לקיים את הדיון לגופו.

כמו כן, מחמת תקלה של העוזרת המשפטית, התיק נקבע לקדם משפט ביום 15.11.2010 עוד בטרם הוגש כתב הגנה בתיק העיקרי.

אני מבטלת את קדם המשפט.